כאשר בני זוג מחליטים לפרק את התא המשפחתי ולהגיש תביעת גירושין, עומדות בפניהם שתי אפשרויות משפטיות: הגשת תביעה לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה. כל אחת מהערכאות כפופה לחוקי המדינה ולמשפט העברי (ההלכתי), אך ישנם הבדלים משמעותיים בין שתי הערכאות, במיוחד בנוגע לחלוקת רכוש בגירושין.
במאמר זה נעסוק בהשלכות ובסמכויות של בית הדין הרבני בנוגע לגירושין בכלל ולחלוקת רכוש בפרט.
חלוקת רכוש והסכמי גירושין
המשפט העברי שונה מהמשפט האזרחי בכל הנוגע לחלוקת הרכוש בין בני הזוג לאחר גירושין. לדוגמה, לפי המשפט האזרחי, חלוקת רכוש תעשה באופן שוויוני ובהתאם לחוק 'יחסי ממון', שבו אין התייחסות להבדלים בהשתכרות של הצדדים במהלך הנישואין.
בבית הדין הרבני, המצב מעט שונה. למרות שהדין הרבני כפוף לחוקי המדינה, כאשר בית הדין עוסק בחלוקת רכוש, הוא יפעל לפי העקרונות ההלכתיים של המשפט העברי. כלומר, כל אחד מבני הזוג יקבל את הרכוש שצבר במהלך הנישואין, אלא אם כן הוסכם מראש אחרת.
במקרים שבהם אחד מבני הזוג מתנגד לדון לפי הדין הדתי ומבקש שההסכם יתנהל לפי החוק האזרחי, כגון 'חוק יחסי ממון', בית הדין הרבני מחויב להיענות לבקשה ולדון לפי החוק האזרחי.
יוצאים מן הכלל בחלוקת רכוש
למרות שבית הדין הרבני נוטה לחלק את הרכוש באופן שווה בין בני הזוג, קיימים מספר מצבים שבהם החוק האזרחי מבצע הבחנות בין סוגי רכוש:
- ירושה – אם אחד מבני הזוג קיבל ירושה לפני או במהלך הנישואין, הרכוש הזה לא ייכלל בחלוקה.
- מתנה – מתנה שהתקבלה מאדם חיצוני לא תיכלל בחלוקה, כל עוד המתנה לא הוספה לרכוש המשותף של בני הזוג.
- רכוש קודם לנישואין – רכוש שהיה בבעלות אחד מבני הזוג לפני הנישואין לא יחולק, אלא אם כן הוסכם אחרת בין הצדדים.
בנוסף, ישנם מקרים בהם בית הדין הרבני יכול להורות על חלוקה לא שוויונית של רכוש, למשל כאשר אחד מבני הזוג מבריח כספים במכוון כדי למנוע חלוקה הוגנת. אם הוכח באופן ברור שהייתה הברחת רכוש, בית הדין יכול להורות על פיצוי לבן הזוג הנפגע.
השפעת בגידה על חלוקת הרכוש בבית הדין
בעבר, קבע בית הדין הרבני הגדול כי בגידה מצידה של אחד מבני הזוג עשויה להשפיע על חלוקת הרכוש. אם הוכח כי אחד מבני הזוג בגד, הדבר נחשב כגורם לפירוק התא המשפחתי, והבוגד עשוי לאבד חלק מהרכוש המשותף, בהתאם להחלטת בית הדין.
יש לציין כי בבית המשפט האזרחי אין כל השפעה על חלוקת הרכוש במקרה של בגידה, כלומר, בגידה לא תסייע או תזיק בהכרח לחלוקת רכוש על פי החוק האזרחי.
תביעת כתובה בחלוקת רכוש
בבית הדין הרבני, כאשר נידונה תביעת גירושין על פי 'חוק יחסי ממון', לא ניתן לאישה לתבוע את כתובתה כחלק מהליך הגירושין. כתובה היא התחייבות כספית של בעל לאשתו במקרה של גירושין, והיא נחשבת לאחת מהזכויות של האישה במסגרת ההלכה היהודית. עם זאת, כאשר מדובר בהסכם ממון שנערך לפי החוק האזרחי, לא ניתן להפעיל את דרישות הכתובה במקביל לחלוקת רכוש לפי 'חוק יחסי ממון'.
סיכום
חלוקת רכוש בגירושין בבית הדין הרבני נשענת על עקרונות ההלכה היהודית, אך היא כפופה גם לחוקי המדינה. במקרים שבהם יש הסכמה בין הצדדים, יש אפשרות לקיים את הליך הגירושין לפי החוק האזרחי, אך ככל שמדובר בתביעת גירושין בבית הדין הרבני, בית הדין יפעל על פי העקרונות ההלכתיים של המשפט העברי.
חשוב לדעת כי ישנם יוצאים מן הכלל, כגון רכוש שנצבר לפני הנישואין, ירושות ומענות, אשר לא נכללים בחלוקה שווה של הרכוש. גם במקרים של בגידה או הברחת רכוש, יכולים להיות השלכות על פסקי הדין, אך לא תמיד הדברים ישפיעו על ההליך בבית המשפט האזרחי.
לסיכום, כל מקרה של גירושין ופרידה מצריך הבנת ההשלכות המשפטיות, ההלכתיות והאזרחיות, ויש לפנות לייעוץ מקצועי כדי להבין את האפשרויות המשפטיות והזכויות המגיעות לכל צד בתהליך.
